החלטה בתיק מ"ת 31878-02-12 - פסקדין

בעניין המשיב 1 בלבד

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים, ג'האד שחאדה וזיאד שחאדה (להלן: " המשיב 1" ו" המשיב 2"), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין; עבירה של תקיפת זקן, לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין; עבירה של כניסה לישראל בניגוד לחוק, לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשנ"ב-1952.

בהתאם למתואר בכתב האישום, המשיבים 1 ו-2, הינם אחים ואינם אזרחי ישראל, כך גם בימים הרלבנטיים לכתב האישום לא היה בידיהם אשרה או רישיון לשבת בישראל. עובר ליום 19.11.11 קשרו המשיבים יחד עם אחרים ואדם נוסף שהינו קטין (להלן: " הקטין") קשר לשדוד בצוותא את המתלוננת בביתה. לצורך הקשר וקידומו הצטיידו המשיבים והאחרים בנייר דבק, אזיקונים, מספריים, כפפות וכיסוי פנים.

ביום 19.11.11 הגיע הקטין לביתה של המתלוננת, אנג'ל גאבר שהינה בת 82 (להלן: " המתלוננת"), אשר נמצא ברח' אלמותנבי בחיפה, ושוחח עמה בהתאם למתוכנן במסגרת הקשר. בעוד שהמשיבים והאחרים (להלן: " הארבעה") המתינו מחוץ לבית. לאחר שהקטין שוחח עם המתלוננת הצטרף הקטין לארבעה. בהמשך, יצאה המתלוננת מהבית על מנת לרוקן אשפה, והשאירה אחריה את דלת הבית ושער הכניסה לא נעולים. בזמן הזה נכנסו הארבעה והקטין לחצר הבית והמתינו, כשהם מצוידים בציוד שהכינו מבעד מועד. משחזרה המתלוננת לביתה, עטו עליה הארבעה כשפניהם מכוסים, אזקו ידיה וחסמו את פיה ועיניה. כמו כן הפילו אותה ארצה והכו אותה תוך שהם דורכים על חזה, מועכים את פניה, חונקים אותה ומכים אותה. המתלוננת עשתה עצמה מתה על מנת שיניחו לה. בהמשך לכך שניים השגיחו על המתלוננת, ושני אחרים נכנסו לחדר השינה, ערכו חיפוש ונטלו מעטפה ובה סכום של 4,000 ש"ח. כל זאת כשהקטין ממתין מחוץ לבית. לאחר מכן עזבה החבורה הבית עת הם מותירים המתלוננת קשורה ושכובה בביתה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בפני ביום 5.3.12, ביקש בא כוח המשיב 2 כי הדיון בענייננו של המשיב ידחה ליום 26.3.12.  יצוין כי בית המשפט קבע כי קיימות ראיות בעניינו של המשיב 2 שדי בהם כדי לבסס עילת מעצר בשלב המעצר הארעי. עם זאת הציגה בפני המאשימה את הראיות בעניינן של שני המשיבים. ב"כ המשיב 1 טען טיעוניו. לעת הזו ניתנת החלטה בעניינו של המשיב 1 בלבד.  

המבקשת, הפנתה לטיעון כתוב הכולל הראיות לכאורה הקושרות המשיבים למעשים המיוחסים להם, מהן: הודעת אחלאס שחאדה, גיסתם של המשיבים, אשר מסרה על תכנון השוד בביתה על ידי המשיבים; הודעותיהם של מחמוד אחמד ובנו ווחיד עלושי שהודו בביצוע השוד והפלילו המשיבים וכן אחר, ניהאד שחאדה אשר נמלט לשטחים; בנוסף נמצאה תערובת ד.נ.א של המשיב 1 על נייר הדבק שנמצא בביתה של המתלוננת; כמו כן קיימים איכוני טלפון השוללים את גרסאותיהם של המשיבים בדבר הימצאותם במקומות אחרים באותו יום.  

לגישת המבקשת מעשי המשיבים, ובייחוד תקיפת אישה זקנה מלמדים על מסוכנותם הגבוהה של המשיבים; וכן בנסיבות העניין קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, זאת בהתחשב בכך שהמשיבים הינם שוהים בלתי חוקיים וקיים חשש שימלטו מהארץ. בנוסף קיים חשש להשפעה על עדים ובמיוחד על גיסתם של המשיבים שהינה עדה מרכזית בתיק. לנוכח כלל האמור ביקשה המבקשת להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

בא כוח המשיב 1, הגיש גם הוא טיעון כתוב, במסגרתו טיעון להיעדר קיומם של ראיות לכאורה, לחלופין שאין בהן עוצמה מספקת שתצדיק את מעצר מרשו. בא כוח המשיב, הפנה לעימות שנערך בין מחמוד אחמד ובנו וחיד, לבין המשיב 1, בו שני האחרים חזרו בהם מהפללת המשיב 1 מביצוע העבירות, והפלילו אחיו במקומו, ניהאד [הודעת המשיב 1 מיום 9.2.12 ע' 2 ש' 12; ע' 3 ש' 36]; בא כוח המשיב הפנה לשיחה מבוקרת שנערכה בין מחמוד לבין אשתו, בה ניתן להבין כי מחמוד סבר שהמשיב 1 הפליל אותו, על כן לגישת בא כוח המשיב מחמוד רצה להתנקם בו ולהפליל אותו בחזרה. ככל שהדברים עניינם, בתערובת הד.נ.א של המשיב 1, נטען כי נייר הדבק נלקח מביתו של המשיב 1, על ידי אחיו המשיב 2, מכאן כי הימצאות הד.נ.א מוסבר בכך שהמשיב 1 יכול היה לגעת בנייר הדבק בביתו, ומכאן כי מוסר (לטענתו) עוקצה המפליל של הראיה. בא כוח המשיב הוסיף, שסך הכול היו ארבעה מבצעים שהם, שני השותפים, האב ובנו, המשיב 2 ואחיו של המשיב, ניהאד שברח לשטחים. בהתייחסות בא כוח המשיב לעדותה של אחלאס, הוסבר כי אחלאס לא הייתה עדה למעשה השוד, וכי היא אך ראתה המשיב עם מוחמד עלושי ובנו יושבים במרפסת הבית. אף בעניין זה נטען על ידי בא כוח המשיב, כי גם אחלאס עצמה שמעה על מעשי השוד, מכאן שלגישת בא כוח המשיב היעדר הגשת כתב אישום נגד אחלאס, עולה לכדי אכיפה בררנית ואף מצדיק שחרור המשיב בטענה של הגנה מן הצדק. כמו כן נטען, כי לא עולה מהשיחות המבוקרות שנערכו מעורבות המשיב במעשי השוד. כמו כן כי איכוני הטלפון מלמדים דווקא כי המשיב 1 כלל לא היה נוכח בזירת האירוע בזמן השוד.

בא כוח המשיב 1, הסכים כי בקיומן של ראיות לכאורה מתקיימת עילת מעצר. אם כי לגישתו ניתן להלום עילות המעצר באמצעות חלופת מעצר אצל אחותו של המשיב, שהינה תושבת ישראל המתגוררת בשפרעם. זאת בפיקוחה ובפיקוח בני משפחתה. בעניין זה הוסף כי אף שהמדובר בתושב השטחים, הרי שהמשיב העביר את רוב חייו בישראל והוא לא מכיר את השטחים. כמו כן כי הוא נשוי לאזרחית ישראלית תושבת עכו.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר עיון בכלל הראיות לכאורה בעניינו של המשיב, הגעתי לידי מסקנה, כי המבקשת הצליחה לשטוח בפני כמות ראיות מספקת לצורך קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסיםלמשיב.

"... ארבעה בחורים דחפו את הדלת לפני שהספקתי לנעול שניים מהם עם קפצונים שחורים תפסו אותי סגרו לי את העיניים בבד וסגרו לי בסילוטייפ את הפה וקשרו לי את הידיים עם אזיקונים הפילו אותי לרצפה והתחילו להרביץ לי ולחנוק אותי..."כך המתלוננת מסרה במסגרת הודעתה מיום 20.11.11 [שם, ע' 1 ש' 13- 17].

בהודעה עוקבת, המתלוננת מסרה "... יכולתי לראות במאה אחוז שהיו 4 אנשים 4 גדולים ואחד קטן בן 15 ל 16 לא יודעת אם זה שהיה עם הכלב..., כי הוא באותו גובה של הבחור עם הכלב, והשלושה האחרים היו יותר מבוגרים אולי גיל 30 בערך..." [הודעת המתלוננת מיום 21.11.11 ש' 27- 30].

בעקבות מידעים בדבר חשודים פוטנציאלים בביצוע השוד, ומעצרם של המשיבים וחשודים אחרים, החלה המשטרה לתחקר החשודים, והחקירות זכו להתפתחויות חיוביות, במובן זה שהעצורים החלו להפליל האחד השני.

במסגרת החקירות ולאחר שאחד השותפים בביצוע השוד, מחמוד אחמד, סבר כי אחד ממשפחת שחאדה סיפר על חלקו באירוע, הוא החליט לשתף פעולה עם המשטרה ומסר גרסתו, וכך מסופר: "...והיה אחמד, זיאד, גיהאד וניהאד, אחמד וגיהאד וזיאד תכננו, לשדוד את האישה אמרו שנקשור אותה וניקח כל הכסף. הם ידעו שהכסף של האישה במגירה אני לא יודע איך ידעו את זה, גיהאד לקח איתו מספריים וכפפות וכובעים לכולם...[בהמשך הדברים]... ראינו את הזקנה שיצאה לשפוך זבל ואז נכנסנו ... גיהאד וזיאד קפצו ותפסו אותה, ואז נכנסנו כולנו. תפסו אותה, קשרו אותה זיאד גיהאד ואחמד קשרו אות[ה] עם פלסטיק...אני ושאר החברה חיפשנו את הכסף בחדר השינה..." [הודעת מחמוד אחמד מיום 7.2.12 ש' 12- 26]. בהמשך מחמוד אחמד חזר בו מהפללת אחמד שחאדה [במסגרת העימות מסומן מ"ג] וכן במסגרת העימות עם המשיב 1 חזר בו מהפללת המשיב 1. מחמוד אחמד מסר, כי הוא חזר בו מהפללת אחמד שחאדה, כי הוא מסר את שמו לשווא, ולאחר שרצה להתנקם במשפחת שחאדה על כך שהם הפלילו אותו בביצוע השוד.

אציין כי ההתפתחויות ושינוי הגרסאות שליוו את דברי השותף מחמוד אחמד, מעמידים את כלל גרסתו בעמדת נחיתות ויש בהם לעורר ספקות ותהיות. כך גם אוסיף כי זו היא דעתי בנוגע לגרסתו של ווחיד עלושי, בנו של מחמוד אחמד, אשר לכאורה לקח עם החבורה חלק בביצוע עבירת השוד. בהתאם לכך כי עולות ספקות בדבר אשמת המשיבים, אם כי לגישתי אין בכך כדי להביא לכרסום בראיות, וכי כלל הראיות על אף הבעיות העולות ממשקלן, עודן בגדר ראיות לכאורה מספיקות לצורך מעצר עד תום ההליכים. זאת במתן הדעת להימצאותן של ראיות אחרות הקושרות המשיב למעשים המיוחסים לו, וכן במתן תשומת הלב להתפתחות שהייתה בחקירת השותפים והנסיבות שהביאו אותם להפליל את המשיבים.  

כך לדוגמא במסגרת העימות עם המשיב 1, (גיהאד) חזרו בהם השותפים מחמוד ווחיד מהפללתו של המשיב 1 ומסרו כי הם ככל הנראה התבלבלו בינו לבין אחיו של המשיב, ניהאד. כך גם כי הם לא מכירים את גיהאד היטב ומכל מקום הוא לא היה עמם בשוד [ראו הודעת גיהאד מיום 9.2.12]. ואולם, מחומר הראיות לכאורה עולה בבירור כי בין השותפים מחמוד ווחיד, קיימת היכרות חזקה עם המשיב, וסביר כי הם לא התבלבלו אלא ניסו להרחיק את אשמתו של המשיב 1 מהאירוע, לאחר שככל הנראה הם הבינו כי המשיב 1 לא הפליל אותם בביצוע. כך אמו של ווחיד עלושי הדגישה במסגרת הודעתה כי בנה ובעלה, מכירים את גיהאד וזיאד היטב, וכי הם מבקרים האחד את השני [ראו הודעתה של אנאס עלושי מיום 9.2.12].